הכתבה הזאת גרמה לי להבין עד כמה צדקתי כשהחלטתי לשנות את ההצבעה המסורתית שלי, ולהצביע הפעם לעבודה. ואני אומר את זה למרות שאבי עובד קבלן, ועדיין לא סלחתי לפרץ על הבגידה שלו בהם. אבל אם נעזוב אותי לשניה, שני דברים בולטים בראיון הזה.

הראשון הוא שהעריכה שלו היא סירחון אחד גדול.

קודם כל, תסתכלו על תמונת השער:



רק לי זה נראה מוזר שבשער של מוסף הארץ מופיעה תמונה של מועמד לראשות הממשלה שמקנח את אפו?

אחר כך, הכותרת וכותרת המשנה בשער.
הכותרת "תנו לי צ'אנס", מעבר לאינסטינקט המיידי לפצוח בזעקות "הוא שר מהלאאאב" (ואל תגידו לי שאני היחיד שזה קפץ לו לראש), מעמידה את פרץ בעמדת חולשה מיידית. אדם שמפציר בך לתת לו צ'אנס הוא לא מנהיג, אלא נודניק.

כותרת המשנה "עמיר פרץ מסביר למה הוא החליט להצביע עמיר פרץ", עוד יותר מרושעת. המשמעות האמיתית של המשפט נמצאת במבנה התחבירי שלו: פרץ משחק במסגרת המשפט בתפקיד של בוחר, ורק אחר כך, בסופו, גם בתפקיד מועמד לראשות הממשלה. בואו נעשה ניסוי קטן: איך נשמעת לכם הכותרת "ארי שביט מסביר למה הוא החליט להצביע לעמיר פרץ"? יותר סביר, נכון? כי מועמד לראשות ממשלה לא אמור להסביר למה הוא החליט להצביע לעצמו, אלא איך הוא עומד להפוך את החיים שלנו לטובים יותר. אנשים אחרים צריכים להסביר למה הם החליטו להצביע עבורו. אבל לא ב"הארץ".

הלאה. הכותרת וכותרת המשנה של הכתבה עצמה.
הכותרת: "אני אנווט". המושג "היבריס" קופץ פתאום לתודעה. יחד עם זאת, יש כאן קטע. אנא, ילדים, מיצאו את המקום בו פרץ אומר משפט זה בראיון, וצבעו אותו בצבעים עליזים.

 כותרת המשנה: "עמיר פרץ בטוח שהוא האיש שימשיך את המהפכה החברתית שבה החלו בגין ורבין. הוא בטוח שאם פרס לא היה נוטש אותו היו לו היום 35 מנדטים בסקרים. הוא בטוח שכאשר הבוחרים האשכנזים שערקו לקדימה יעמדו בקלפי הם יחזרו אליו. הוא בטוח שתחת שלטונו תדע ישראל שגשוג בלתי ייאמן. הוא בטוח שהוא יהיה ראש ממשלה מצוין. כלומר, הוא בטוח שעמיר פרץ יהיה ראש ממשלה מצוין. וכן, הוא מדבר על עצמו בגוף שלישי".

זה כבר דורש הסבר. הצגתו של פרץ כהוזה חסר קשר למציאות עוד נסבלת איכשהו, אבל מה זה לעזאזל "הוא בטוח שהוא יהיה ראש ממשלה מצוין. כלומר, הוא בטוח שעמיר פרץ יהיה ראש ממשלה מצוין. וכן, הוא מדבר על עצמו בגוף שלישי"? אז ככה. מצאתי בדיוק שני מקומות בכתבה שבהם הוא מדבר על עצמו בגוף שלישי: בפעם הראשונה בתגובה לשאלה "עמיר פרץ, מה אתה מייצג? בשם מי ובשם מה אתה רץ לראשות הממשלה?". בפעם השניה בתשובה לשאלה "ועמיר פרץ הוא שיפתור את הבעיה?". בכל אחת מהפעמים הוא אמר משפט אחד בגוף שלישי, ועבר לגוף ראשון. אין ספק שזה חשוב מספיק כדי להוות את הפאנץ' ליין של כותרת המשנה, כי זה באמת מה שאנחנו צריכים לדעת על מועמד לראשות הממשלה.

ולבסוף, המראיין. ארי שביט הוא כנראה התומך הכי גדול שיש לקדימה בהארץ, אז כמובן ששלחו אותו לראיין את פרץ.

אבל הנה הדבר השני שבולט בכתבה: עמיר פרץ יצא מלך. הוא ענה לעניין, באופן אינטליגנטי ומעמיק, על כל אחת ואחת מהשאלות. ארי שביט לא הצליח להפיל אותו אפילו פעם אחת. כל כך טוב הוא יצא שם, שהיו חייבים להיכנס בו בעריכה שמסביב.

לגבי התוכן, ההתייחסות שלו לשאלת "השד העדתי" המסורתית לא פחות ממבריקה. צריך ללמד אותה בכל בית ספר לתקשורת. האמת, צריך ללמד אותה בכל בית ספר: "כל ימי אני מנסה לא להיגרר אל השד העדתי. השד העדתי הוא האויב מספר אחת של המאבק החברתי. הוא חוצץ בין עובד עולה חדש מרוסיה לבין עובד עולה ותיק מתוניסיה או אלג'יריה. אבל אני לא מתעלם. מה יש להתעלם. תמיד ידעתי שאני צריך לעשות יותר כדי להשיג את אותו הדבר. כדי להוכיח שאני ראוי. בזה אינני שונה מנשים, דרך אגב. גם להן יש את תקרת הזכוכית שלהן".

ולגבי האופטימיות התמוהה שלו ביחס לתוצאות הבחירות: אני לא מאמין לו. אני חושב שההישג הכי טוב שהוא יכול להשיג בבחירות האלה הוא פלוס מינוס עשרים מנדטים. מה שחשוב בעיני זה ש"העבודה" תקבל כמה שיותר מנדטים בבחירות האלה, כדי שהוא יעמוד בראשה גם בבחירות הבאות. אם ההיסטוריה מלמדת משהו, זה לא אמור להיות עוד הרבה מאוד זמן.

שבת שלום.